עמוד הבית > מפלגות > הבית היהודי > נפתלי בנט: "בשנת 1992 סך שווי הפנסיות של עובדי משרד הבטחון היה 20 מיליארד ש"ח. עברו 20 שנה, וכיום, ב-2012 שווי הפנסיות הכולל שלהם הוא 250 מיליארד ש"ח"

נפתלי בנט: "בשנת 1992 סך שווי הפנסיות של עובדי משרד הבטחון היה 20 מיליארד ש"ח. עברו 20 שנה, וכיום, ב-2012 שווי הפנסיות הכולל שלהם הוא 250 מיליארד ש"ח"

speedmeter5
 

ב- 2.12.12 פרסם נפתלי בנט בדף הפייסבוק שלו התייחסות לנושא שווי הפנסיות של גמלאי צה"ל ומשרד הביטחון, והעומס שהם מטילים על תקציב המדינה. בנט אמר כי "בשנת 1992 סך שווי הפנסיות של עובדי משרד הבטחון היה 20 מיליארד ש"ח. עברו 20 שנה, וכיום, ב-2012 שווי הפנסיות הכולל שלהם הוא 250 (!) מיליארד ש"ח." 

על בסיס נתונים אלה, המשיך בנט וטען כי הפנסיות בצה"ל ובמשרד הבטחון הן מנופחות מעבר לכל פורפרוציה (כך במקור – א.מ)

 

בתחקיר זה נבחן את מידת הדיוק בנתונים המספריים שהביא בנט, ונתייחס בקצרה לשאלת הפרשנות האפשרית להם.

 

 רקע – הסדרי פנסיה בצה"ל ובמשרד הביטחון

מרבית מקומות העבודה היום, במגזר הפרטי והציבורי, מקיימים עם עובדיהם הסדר של פנסיה צוברת. בהסדר זה, העובד והמעביד מפרישים כל חודש אחוז מסויים ממשכורתו של העובד לקרן פנסיה. כאשר העובד מגיע לגיל פרישה, משלמת לו הקרן תשלום חודשי קבוע, בהתאם לסכום שצבר במהלך שנות עבודתו, בנוסף לשינויים שחלו בסכום במידה והושקע באפיקים שונים. זהו ההסדר הקיים גם בצה"ל כיום (עוד על כך בהמשך).

ברם, לפני הסדר זה היה מקובל, בצה"ל ובמשרד הביטחון, הסדר של פנסיה תקציבית. בהסדר זה, סכום תשלומי הפנסיה של כל עובד או משרת בקבע נקבע, בהתאם להסכמי עבודה שונים, לפי התפקידים שמילא, משך שירותו ומשכורתו האחרונה. הפנסיה עצמה שולמה לא מתוך הפקדות כלשהן שנעשו לשם כך, אלא מתוך תקציבו השוטף של משרד הביטחון.

 

"התחייבויות המדינה" למשרתי וגמלאי מערכת הביטחון הם ניסיון להעריך את הסכום הכולל אותו תצטרך המדינה – במקרה זה, משרד הביטחון – לשלם לגמלאים. הערכה זו נעשית על בסיס "התחייבויות שנצברו עד ליום המאזן, על פי הוותק שצבר הזכאי עד אותו מועד, בהנחה שהעובד ימשיך בעבודה עד ליום זכאותו לפרישה, ולפי חישוב של השכר הצפוי במועד הפרישה" (דו"ח מבקר המדינה לשנת הכספים 92'), תוך הערכת תקופת תשלום הפנסיה בהתאם לתוחלת החיים הממוצעת. בפועל, לוקות הערכות אלה בחסר משתי סיבות: ראשית, כל גידול במספר עובדי משרד הביטחון הנהנים מפנסיה תקציבית יגדיל אוטומטית את ההתחייבויות. שנית, גורמים נוספים עשויים לגרום לעלייה לא צפויה של ההתחייבויות, לרבות אלה שכבר קיימות: חתימת הסכמי שכר שונים, נטייה גוברת של אנשי הקבע לרכישת תארים אקדמיים, ו"סחיפה" כלפי מעלה של הדרגות – כולם מובילים לכך ששכרם של אנשי הקבע יהיה גבוה מן המצופה ( דו"ח ברודט, עמ' 129), ועלייה בתוחלת החיים מאריכה את התקופה המשוערת בה תשולם הפנסיה.

משמעות הדברים היא שעם השנים, גדלו התשלומים השנתיים של משרד הביטחון לצורך פנסיה, ועמהם גדלו גם ההתחייבויות העתידיות של המשרד.

כשהתבררה מציאות זו, החליטה הממשלה בסוף שנת 2003 (החלטת ממשלה 784, מצוטטת בתקציב המדינה ל 2011-12, עמ' 103) על מעבר להסדר של פנסיה צוברת בצה"ל, שיחול על כל הנכנסים לשירות קבע החל משנת 2004. עם זאת, כל מי שנכנס לשירות קבע לפני שנת 2004 מבוטח בהתאם להסדר הפנסיה התקציבית הישן. המשמעות היא שבחמש עשרה השנים הקרובות, פחות או יותר, ימשיכו הפורשים מצה"ל (שמספרם ילך ויעלה) להיות מבוטחים בפנסיה תקציבית, ולפיכך תשלומי הפנסיה השנתיים, והתחייבויות הממשלה, ימשיכו לעלות. השפעת הפנסיה הצוברת תתחיל להיות מורגשת רק עוד כחמש עשרה שנים (דו"ח ברודט).

אינפוגרפיקה: דביר בך

הנתונים בפועל

בסוף שנת 1991, עמדו התחייבויות המדינה למשרתי וגמלאי מערכת הביטחון על 20  מיליארד ש"ח.

בשנת 2011 עמדו התחייבויות המדינה למשרתי וגמלאי מערכת הביטחון על כ 258 מיליארד ש"ח.

המחלוקת בדבר התנאים הניתנים למשרתי הקבע ועובדי מערכת הביטחון

בין משרד האוצר ומשרד הביטחון קיימת מחלוקת ארוכת שנים בדבר תנאי השכר והפנסיה להם זוכים משרתי הקבע ואנשי מערכת הביטחון. מחלוקת זו נובעת מהשוני העקרוני בין התנאים בהם מועסקים אזרחים ואנשי צבא (שוני זה, שגם משרד האוצר מקבל אותו עקרונית, הוא גם הסיבה לכך שלא נשווה בתחקיר זה בין תנאי השכר והפנסיה של עובדי משרד הביטחון לאלה של עובדי מדינה אחרים). בראש התנאים האלה, לטענת משרד הביטחון (עמ' 113 ואילך),  העובדה שבין צה"ל למשרתים בו לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, וכן העובדה שהמשרתים בקבע אינם נהנים מביטחון תעסוקתי, ונמצאים במצב קבע של אי ודאות תעסוקתית. מצב זה, נוסף על התנאים המורכבים בהם משרתים רבים מאנשי הקבע, מעמיד את צה"ל בנחיתות לעומת השוק האזרחי בתחרות על כוח אדם איכותי, ומחייב אותו להציע להם הצעות אטרקטיביות, כגון שכר גבוה יחסית, פרישה מוקדמת המאפשרת קריירה שנייה, ותנאי פנסיה נדיבים.

לטענת משרד האוצר (עמ' 87 ואילך), התנאים להם זוכים אנשי הקבע מהווים נטל מוגזם על תקציב המדינה, וראוי לפעול להעלאת גיל הפרישה מצה"ל ולצמצום מספר המשרתים בקבע לתקופות ארוכות. על אף שבאופן עקרוני המשרד מקבל את טענות צה"ל בדבר הבדלים עקרוניים בין המשרתים בצה"ל לעובדי מדינה אחרים, הרי שלשיטת המשרד, שאומצה על ידי ועדת ברודט, גיל הפרישה מצה"ל עדיין נמוך מכפי הסביר והמתבקש מצרכי כוח האדם של צה"ל, מספר משרתי הקבע גבוה מכפי הנדרש, ושכרם של המשרתים בצה"ל עלה בשנים האחרונות במידה ניכרת, גם בהשוואה למשק בכללותו.

צה"ל ערך שינויים שונים במתווה העסקת משרתי הקבע (עמ' 113 ואילך), ולשיטתו שלו צה"ל הוא הגוף היעיל ביותר מבין הגופים המעסיקים עובדי מדינה במונחים של עלויות כוח אדם. ברם, שינויים אלה אינם מספקים בעיני משרד האוצר, ולדעתו יש צורך להרחיבם על מנת למנוע את הנטל המופרז על תקציב המדינה. ועדת ברודט, כאמור, קיבלה את טענות האוצר, ואף קבעה (עמ' 129) כי היא מתקשה להאמין לטענות צה"ל בדבר שחיקת שכר המשרתים בו ביחס למגזר הציבורי.

סיכום

העובדות שהביא נפתלי בנט אכן נכונות ומדוייקות. התחייבויות המדינה כלפי גמלאי משרד הביטחון (אלה שפרשו ואלה שעדיין מועסקים), כלומר שווי הפנסיות שלהם, אכן עלו מ 20 מיליארד ש"ח  בשנת 1991 לכ- 258 מיליארד ש"ח בשנת 2011, במהלך תקופה של עשרים שנים.

פרשנות העובדות היא שאלה של סדר עדיפויות לאומי והכרעה עקרונית בתנאים מורכבים למדידה, הנמצאת במחלוקת בין משרדי הממשלה המעורבים ובציבור הרחב. בנט בחר לצדד בעמדת האוצר, ולדרוש את המשך הורדת עלויות כוח האדם המועסק בצה"ל.

מסיבות אלה, מקבלת האמירה את הציון 5 בסולם פוליטיווטש – 'נכון'.